<h1>פסקי ריא"ז — ר"ה</h1>
<h2>דף ג:</h2>
[ר"ה כ"ט ע"א] הכל חייבין בתקיעת שופר כהנים לויים וישראלים גרים ועבדים משוחררים, טומטום ואנטרוגינס, מי שחציו עבד וחציו בן חורין. טומטום מוציא את עצמו, אבל אינו מוציא אחרים, ואפי' טומטום כיוצא בו, שמא זה הטומטו' התוקע אם יקרעו האוטם שלו יימצא אשה, והטומטום השומע שמא יימצא זכר, ואין האשה מוציאה את האיש, שהנשים פטורות, וכל שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא אחרים ידי חובתן. אנטרוגינס מוציא אנטרוגינס כיוצא בו, שהאנטרוגינס ידוע הוא סימנו שיש לו זכרות ונקבות, והוא ספק איש ספק אשה, והתוקע והשומע שניהם שוין או שניהם נשים או שניהם זכרים. אבל אין האנטרוגינס מוציא את הזכר הברור. מי שחציו עבד וחציו בן חורין, אפילו עצמו אינו מוציא, שהרי צד עבדות שבו אינו מוציא צד חירות שבו, שהעבדים פטורין ואינן מוציאין המשוחררין, וצריך זה שחציו עבד וחציו בן חורין שישמע התקיעה ממי שהוא מחוייב בה.
<h2>דף י.</h2>
שמע התקיעות לסירוגין, כגון ששמע התקיעה ואחר שעה גדולה שמע תרועה, וכן כולן, [ואפילו אם שהה בהן כל היום כולו] ואפי' אם שמע תקיע' מזה ותרועה מזה יצא, ובלבד שלא יהא שום קול מפסיק בין תקיעה לתרועה, כמבואר בקונטרס הראייות. שמע תשע תקיעות מתשעה בני אדם כאחת, שזה היה תוקע תקיעה, וזה תרועה, זה תקיעה וזה תרועה, לא יצא, שאינו יכול לכוין דעתו לשמוע תקיעה מזה ותרועה מזה, ולצאת בשתיהן כאחת. ועוד שכל תרועה צריכה פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה, בלי הפסקת קול אחר, וכששומען כאחת אין כאן פשוטה לפניה ופשו' לאחריה, אלא זו מבטלת זו.
